כפי שכולנו יודעים, העולם האמיתי הוא מרחב תלת מימדי. למעט ממד הזמן, העולם האמיתי מורכב משלושה ממדים: אורך, רוחב וגובה. אנו חיים בעולם התלת-ממדי הזה מדי יום, ורוב התקני התצוגה הקיימים יכולים רק הצגת מידע דו-ממדי אינה מעניקה לאנשים תחושה תלת-ממדית אמיתית. על מנת להפוך את האובייקטים והסצנות המוצגים יש תחושה של עומק (כלומר, 3D), אנשים ביצעו מחקר על טכנולוגיית תצוגה 3D. לאחר יותר משני עשורים של פיתוח, תוצאות פוריות מאוד הושגו.
תצוגות תלת-ממד נטולות משקפיים נמצאות בשימוש נרחב בתחומים שונים כגון פרסום, מדיה, הוראת הדגמה, תערוכות וקולנוע וטלוויזיה. בשונה מטכנולוגיית התצוגה התלת-ממדית הדו-עינית המסורתית, לתצוגה התלת-ממדית בעין בלתי יש מאפיינים ייחודיים של עין בלתי, כלומר, הקהל לא צריך להרכיב משקפיים או קסדות כדי לצפות באפקט התלת-ממדי, והעומק הריאליסטי של שדה והרושם התלת מימדי שלו משפר מאוד את הקהל. ההשפעה החזותית והטבילה במהלך חוויית הצפייה הפכו למוצר התצוגה הטוב ביותר לקידום מוצרים, קידום ציבורי ושידור וידאו.
עם זאת, כיצד הצופים תופסים 3D מבלי ללבוש כל ציוד?
1. איך העין הבלתי תופסת 3D
העולם האמיתי הוא עולם תלת מימדי. לתמונות הנראות על ידי העין האנושית בעת צפייה באובייקטים יש הבדל צדדי. הסטייה בין שתי תמונות נקראת פער/פרלקס. זה parallax זה המאפשר לאנשים להבחין המרחק של אובייקטים ולקבל אפקט תלת מימדי. על פי ערכי פאראלקס שונים, ניתן לחלק פרלקסה לפרלקס חיובי, פרלקס שלילי ואפס פרלקס. כאשר הקהל צופה, פרלקסה חיובית גורמת לאנשים להרגיש שהאובייקט נמצא עמוק בתוך המסך; פרלקס שלילי גורם לאנשים להרגיש שהאובייקט צף מחוץ למסך; אפס פאראלקס הוא הגבול בין פרלקס חיובי ושלילי, והאובייקט פשוט מוקרן על המסך, כלומר, לעתים קרובות אמרנו אפס מישור. בליל הקיץ, הכוכבים רחוקים מאיתנו. קו הראייה שאנו מביטים בכוכבים כמעט מקביל. בשלב זה, parallax הוא קרוב לאפס. קשה לעין האנושית להבחין בין המרחק בין הכוכבים. לכן, אנו חשים שהכוכבים רחוקים מאיתנו באותה מידה. תלת-מימדי.
המוח האנושי הוא מערכת עצבים מורכבת ביותר. זה יכול לייצר תחושה תלת ממדית באמצעות השתקפות ההיתוך של מרכז עצב הראייה ותגובה פסיכולוגית חזותית של שתי תמונות parallax משתקף בעיניים. באמצעות עיקרון זה, אנו יכולים להציג שתי תמונות משמאל ומימין עם פרלקס על הצג ולשלוח אותן לעיניים השמאליות והימניות בהתאמה כדי לקבל תחושה תלת-ממדית.
העיקרון של תצוגת תלת-ממד בעין בלתי הוא בדרך כלל לפצל את התמונה המוצגת בתצוגה דרך סורג או עדשה, כך שהעין האנושית תוכל לקבל תמונות שונות, ובכך להבין תצוגה תלת-ממדית. התצוגה הסורגת החריצה מסננת את התוכן המוצג על-ידי הצבת חריץ עם פרמטרים מתאימים לפני לוח התצוגה. לאחר מרחק מסוים, ניתן להפריד את האור המגיע לעין האנושית, ושתי העיניים מקבלות שתי תמונות עם פרלקס. באיור 1, העין האנושית יכולה לראות כחול וירוק בהתאמה, מה שיכול לייצר אפקט תלת מימדי.
